ערב יום העצמאות ה-78 שלה באפריל 2026, חיו בישראל 10.244 מיליון איש. 7.790 מיליון יהודים ואחרים (76%). 296,000 זרים (2.9%) ו-2.157 מיליון ערבים (21.1%) [1]. לשם השוואה, בעת הקמתה, מנתה ישראל כ-806,000 תושבים; אוכלוסייתה גדלה מאז ביותר מפי שתים עשרה [2]. בשנת 2024, 73.2% מאוכלוסיית ישראל היו יהודים. כ-21.1% מהאוכלוסייה היו ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים או דרוזים; כל שאר הקהילות היוו 5.7%.

​

ישראל נוסדה בארץ ישראל. טריטוריה זו שימשה כמרכז ההיסטורי של ממלכת יהודה [3], שנמשכה עד המאה השישית לפנה"ס, ושל ממלכת ישראל המאוחדת, שנמשכה עד המאה השמינית לפנה"ס. האוטונומיה היהודית שגשגה שם תחת שליטתם של מעצמות זרות ובמשך רוב ימי בית שני, עד להקמת ממלכת חשמונאים עצמאית במאה השנייה לפנה"ס. יהודה החשמונאית איבדה את עצמאותה בשנת 63 לפנה"ס [4], כאשר פומפיוס כבש את ירושלים והפך אותה למדינת חסות רומית.

​

ארץ ישראל, המכונה גם פלסטין בלטינית, הועברה לעתים קרובות בין כובשים של עמים ודתות שונות בין המאה הרביעית למאה העשרים. קהילות יהודיות קטנות שגשגו באזור לאורך כאלף שנה, בעוד שקהילה יהודית גדולה שבמרכזה בגליל התמידה עד המאה התשיעית ואילך. הקהילות היהודיות בתפוצות סבלו מיחס מפלה כמעט בכל מקום בו התיישבו. מימי הביניים המאוחרים ואילך, מספר היהודים המתגוררים בארץ ישראל התרחב עקב הגירה יהודית מהתפוצות. גלי ההגירה הגדולים ביותר לישראל התרחשו במאות ה-19 וה-20 [5].

​

כמדינת מהגרים, התרבות הישראלית היא שילוב של מסורות תרבותיות רבות ושפות רבות. התרבות הישראלית בולטת בעושרה ובגיוון שלה בזכות אוכלוסייתה, המורכבת מאנשים מיותר מ-100 מדינות וחמש יבשות. במהלך השנים, התפתחה בישראל תרבות ישראלית אלטרנטיבית מורכבת בתחומי המוזיקה, המחול, השירה, האמנות ותחומים אחרים, בשל הגיוון התרבותי של האוכלוסייה וזהויותיה הישראליות המגוונות.

​

ישראל מהווה חלק עיקרי מארץ הקודש, אזור בעל חשיבות רבה לכל הדתות האברהמיות המונותאיסטיות - יהדות, נצרות, אסלאם והדת הדרוזית. לעיר ירושלים חשיבות מיוחדת ליהודים, מוסלמים ונוצרים, שכן היא ביתם של אתרים מרכזיים לאמונותיהם הדתיות.