הסיפורים הקדושים והמסורתיים הם חלק מ היהדות, בעוד שהפולקלור היהודי מתייחס לסיפורי העם והאגדות שהיו קיימים בתרבות היהודית הכללית. בתחילה, הפולקלור היה כמעט בלתינבדל מההגדה, ה פירוש רב של כתבי הקודש. לאחר מכן היא התפתחה בתוך העם היהודי בכל המקומות ובכל זמן בתולדותיו.

מורשת תרבותית לא מוחשית
ההיסטוריה הבסיסית של התנ"ך (התנ"ך העברי) מכילה את הסיפורים היהודיים הקדומים והקדושים ביותר על הבריאה המקורית,  סיפור בריאת העולם בשבעה ימים; בריאת אדם וחוה; נס של אברהם ושרה שילדו בן בזקנתם; סיפור עלייתו המדהימה של יוסף לשלטון במצרים; נס ה' שחילק את גלי ים סוף כדי לאפשר לעברים להימלט מהעבדות במצרים, והמן שסיפק אלוקים במהלך חציית המדבר. בסיפורים אלו ובהרבה אחרים, אלוקים מדבר או מתערב ישירות כדי להציל או לעזור לאבותיהם והוא ביניהם. יש לו אפילו מקום לגור ולטייל איתם, ארון הברית. שנים עשר שבטי ישראל, כמו שאר האנושות, מתחקים את שושלתם לאדם וחוה.

מורשת תרבותית לא מוחשית

התלמוד הוא עמוד התווך של המסורת היהודית בעל פה, הוא הטקסט המרכזי של היהדות הרבנית והמקור העיקרי של המשפט הדתי היהודי (הלכה) והתיאולוגיה היהודית. עד להופעת המודרניות, כמעט בכל הקהילות היהודיות, התלמוד היה מרכז חיי התרבות היהודיים והיה יסוד " לכל המחשבה והשאיפות היהודיות ", שימש גם כ"מדריך לחיי היומיום " של היהודים.

מורשת תרבותית לא מוחשית

לתלמוד שני מרכיבים; המשנה , חיבור כתוב של התורה שבעל פה של היהדות הרבנית; והגמרא, ביאור על המשנה. 

מורשת תרבותית לא מוחשית

המשנה היא אוסף של דעות ודיונים משפטיים. האמירות במשנה הן בדרך כלל קצרות, ומתעדות דעות קצרות של רבנים המתלבטים בנושא; או רישום רק פסיקה לא מיוחסת, המייצגת השקפת קונצנזוס. הרבנים המתועדים במשנה ידועים בשם התנאים. מאחר שהיא מסדרת את חוקיה לפי נושאים במקום לפי הקשר מקראי, המשנה דנה בנושאים בודדים בצורה יסודית יותר מהמדרש, והיא כוללת מבחר רחב הרבה יותר של נושאים הלכתיים מאשר המדרש. 

מורשת תרבותית לא מוחשית

חלק ניכר מהגמרא מורכב מניתוח משפטי. נקודת המוצא לניתוח היא בדרך כלל אמירה משפטית המצויה במשנה. לאחר מכן האמירה מנותחת ומשווה להצהרות אחרות המשמשות בגישות שונות לפרשנות המקרא ביהדות הרבנית חילופים בין שניים בעלי מחלוקת, מכונים מקשן (שואל) וטרצן (משיב). תפקיד חשוב נוסף של הגמרא הוא לזהות את הבסיס המקראי הנכון להלכה נתונה המובאת במשנה ואת התהליך הלוגי המחבר האחד עם השני: פעילות זו נודעה כתלמוד הרבה לפני קיומו של ה"תלמוד" כטקסט.

מורשת תרבותית לא מוחשית

התלמוד כולו מורכב מ-63 מסכתות, ובדפוס רגיל הוא באורך של למעלה מ-6,200 עמודים. הוא כתוב בעברית משנית ובארמית בבל יהודית ומכיל את תורתם ודעותיהם של אלפי רבנים במגוון נושאים, לרבות הלכה , אתיקה יהודית, פילוסופיה, מנהגים, היסטוריה ועוד הרבה נושאים. התלמוד הוא הבסיס לכל חוקי ההלכה היהודית, והוא מצוטט רבות בספרות הרבנית.

מורשת תרבותית לא מוחשית

במקור, למדנות היהדות הייתה בעל פה. רבנים פירשו ודנו בתורה ודנו בתנ"ך ללא תועלת של חיבורים כתובים. מצב זה השתנה באופן קיצוני, בעיקר כתוצאה מחורבן הקהילה היהודית ובית המקדש השני בשנת 70 והשינוי הנובע מכך של הנורמות החברתיות והמשפטיות היהודיות. מאחר שהרבנים נדרשו להתמודד עם מציאות חדשה, נוצר שטף של שיח משפטי ולא ניתן היה לקיים את השיטה הישנה של למדנות בעל פה. בתקופה זו החלו להירשם בכתב השיח הרבני

מורשת תרבותית לא מוחשית

תהליך ה"גמרא" התנהל במה שהיו אז שני המרכזים המרכזיים של מדעי היהדות, הגליל ובבל. בהתאם, התפתחו שני גופי ניתוח, ונוצרו שתי חיבורי תלמוד. ההלקט הישן יותר נקרא תלמוד ירושלמי או תלמוד ירושלמי. הוא חובר במאה ה-4 בגליל. התלמוד הבבלי חובר בערך בשנת 500, אם כי הוא המשיך להיערך מאוחר יותר. 

מורשת תרבותית לא מוחשית
התלמוד הירושלמי , או תלמוד ארץ ישראל , היה אחד משני הליקוטים של תורות דת ופירושים יהודיים שהועברו בעל פה במשך מאות שנים לפני חיבורו על ידי חוקרים יהודים בארץ ישראל. זהו אוסף של תורת בתי הספר של טבריה, ספריס וקיסריה. 

מורשת תרבותית לא מוחשית

תלמוד זה הוא תקציר של ניתוח המשנה שפותחה במהלך קרוב ל-200 שנה על ידי האקדמיות בגליל. בשל מיקומן הקדישו חכמי אקדמיות אלו תשומת לב רבה לניתוח הלכות החקלאות של ארץ ישראל.

מורשת תרבותית לא מוחשית

סיפורי עם יהודיים

מורשת תרבותית לא מוחשיתית

אגדות עם יהודיות מספרות בדרך כלל סיפורים עם יצורים על-טבעיים והתפשטו בין האנשים באמצעות סיפורים מסורתיים של הקדמונים. הסיפורים מאופיינים בנוכחותן של דמויות יוצאות דופן (גמדים, ענקים, פיות, וכו'), על ידי הפיכתם הפתאומית של בני אדם לבעלי חיים ולהיפך, או על ידי תופעות על טבעיות אחרות (סוסים מעופפים, שינה של מאה שנים ועוד). 

מורשת תרבותית לא מוחשית
יש מעט אגדות יהודיות ספציפיות מימי הביניים שיכולות להיחשב כסיפורי עם, כמו זו של האפיפיור היהודי (אנדריאס) והגולם, או זו הנוגעת לקיר קפלת רש"י שנסוגה ממנה כדי להציל חיי עני. אישה שהייתה בסכנת דריסה על ידי עגלה שעוברת בדרך הצרה. רבות מהאגדות הללו נאספו על ידי אברהם טנדלאו בספרו Sagen und Legenden der Jüdischen Vorzeit (סיפורים ואגדות של היהודים של פעם).

מורשת תרבותית לא מוחשית

לקראת סוף ה-19 המאה, סיפורי עם רבים שנאספו על ידי יהודים או פורסמו כתבי יד מעברית מאת ישראל לוי בכתב העת למדעי היהדות, בכתב העת למסורות פופולריות ובמלוזין ; מאת משה גאסטר בפולקלור ובדיווחים של מכללת מונטיפיורי ומ' גרונוולד ב- Mitteilungen der Gesellschaft für Jüdische Volkskunde ; מאת ל' ווינר באותו כתב עת ומפי פרידריך סלומון קראוס באורקל.

מורשת תרבותית לא מוחשית

בסך הכל התגלו בין יהודי התקופה כשישים עד שבעים סיפורי עם, הראשון מבין הסיפורים שאסף ל. ווינר הוא הסיפור הידוע על " האיש בתיק ", שמצליח להימלט בכך שהוא מספר לעוברים ושבים שנידון בניגוד לרצונו להתחתן עם נסיכה.מורשת תרבותית לא מוחשית

ליקוטים של הגדות ופולקלור  

​

• אגדות היהודים , מאת הרב לואי גינזברג , היא סינתזה מקורית של כמות גדולה של הגדות, המשנה, גם תלמוד וגם מדרש.  

• עין יעקב הוא חיבור של החומר ההגדתי של התלמוד הבבלי עם פירושים.

• ה ספר ההגדה הוא חיבור אגדות קלאסי של המשנה , שני התלמודים והמדרש. הוא נערך על ידי חיים נחמן ו יהושע חנה רבניצקי .הם פעלו לתת אוסף מובנה ומייצג של הגדות; הם הקדישו שלוש שנים לחיבור עבודתם. ספר האגדה יצא לאור לראשונה בנובמבר 1908 באודסה שברוסיה ולאחר מכן הודפס פעמים רבות בישראל. הוא תורגם לאנגלית ב -1992 על ידי וויליאם ג'י בראודה בתור ספר האגדות.

• מימקור ישראל , מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי . הוא התעניין בלקבץ את הפולקלור והאגדות של העם היהודי מימי קדם ועד שחר העת החדשה. האוסף שלו כולל מספר רב של הגדות, אם כי הוא הגביל אותן למה שנחשב בעיניו לפולקלור.

• מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית