מסורות שבעל פה

תחום המסורות והביטויים שבעל פה  כולל פתגמים,  סיפורים, אגדות,  שירים,  תפילות,  שירים, מופעי דרמה ועוד. מסורות וביטויים בעל פה משמשים להעברת ידע, ערכים תרבותיים וחברתיים וזיכרון קולקטיבי.   כמו צורות אחרות של מורשת תרבותית בלתי מוחשית, מסורות בעל פה מאוימות על ידי עיור מהיר, הגירה בקנה מידה גדול, תיעוש ושינוי סביבתי.  

 

החלק החשוב ביותר בשמירה על מסורות וביטויים בעל פה הוא שמירה על תפקידם היומיומי בחברה. חיוני גם שהזדמנויות להעברת ידע מאדם לאדם ישרדו; סיכויים לזקנים ליצור אינטראקציה עם צעירים ולהעביר סיפורים בבתים ובבתי ספר, למשל. מסורת בעל פה מהווה לרוב חלק חשוב בחגיגות חגיגיות ותרבותיות וייתכן שיהיה צורך לקדם אירועים אלו ולעודד הקשרים חדשים, כגון פסטיבלי סיפורים, כדי לאפשר ליצירתיות המסורתית למצוא אמצעי ביטוי חדשים.  

מורשת תרבותית לא מוחשית

קהילות, חוקרים ומוסדות עשויים גם להשתמש בטכנולוגיית מידע כדי לסייע בשמירה על המגוון והעושר של מסורות בעל פה, כולל וריאציות טקסטואליות וסגנונות שונים של ביצועים.

מורשת תרבותית לא מוחשית

שפות בישראל 

מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית

ה ישראלי האוכלוסייה היא קהילה מגוונת מבחינה לשונית ותרבותית עם 35 שפות ודיאלקטים מדובר בקהילות מקומיות. עברית היא השפה הרשמית של המדינה. הצורה הסטנדרטית שלו, המכונה העברית החדשה היא מדיום החיים העיקרי בישראל. ערבית , המשמשת בעיקר את העם הערבי בישראל, המהווה כחמישית מהאוכלוסייה. אנגלית , המדוברת כשפה שנייה על ידי רוב האוכלוסייה הישראלית, רוסית , המדוברת על ידי אוכלוסיית העולים מהראשונים ברית המועצות , נמצאת גם בשימוש רב.

מורשת תרבותית לא מוחשית

  • עברית מודרנית נוצרה כתוצאה מה תחיית השפה העברית שהחלה בסוף המאה ה-19, ומבוססת על דיאלקטים שונים של עברית עתיקה ומושפע במידה מסוימת משפות רבות. התנועה ל תחייתה של העברית כשפה מדוברת היה פופולרי במיוחד בקרב עולים יהודים ציונים חדשים בשנת 1880. אליעזר בן-יהודה וחסידיו יצרו את בתי הספר הראשונים, העיתונים ושאר המוסדות בשפה העברית. לאחר עלייתו של בן יהודה לישראל, ובשל הדחף של ה עלייה שנייה (1905–1914), רווחה העברית כשפה הרשמית והמדוברת היחידה של הקהילה היהודית. עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948, הממשלה ראתה בעברית את דה פאקטו שפה רשמית. ביידיש עדיין משמשת לעתים קרובות באשכנז חרדי קהילות ברחבי העולם, ולעתים היא השפה הראשונה של חברי אגפי החסידות של קהילות כאלה.כשפת האם שלהם.

מורשת תרבותית לא מוחשית

שפות רבות אחרות נמצאות בשימוש על ידי מגזרים גדולים באוכלוסייה הישראלית, כולל:

מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית

 
 

ספרות בישראל 

מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית
את היסודות לכתיבה הישראלית המודרנית הניחו קבוצה של חלוצים ספרותיים מהעלייה השנייה ובהם שמואל יוסף עגנון , חתן פרס נובל היחיד לספרות עברית, משה סמילנסקי, יוסף חיים ברנר, דוד שמעוני ויעקב פיכמן .  

 

בשנת 1921 נפגשו בתל אביב 70 סופרים והקימו את אגודת הסופרים העברים . אישים גדולים היו ביאליק, אחד העם, טשרניחובסקי , הם השפיעו רבות על סופרים עבריים צעירים יותר. גם יצחק שאמי ויהודה בורלא , יהודים ספרדים שמשפחותיהם היגרו לישראל במאות ה-19 וה-18, בהתאמה. אחר כך גם הכותבים אורי צבי גרינברג ואברהם שלונסקי עולים לעלייה. 

מורשת תרבותית לא מוחשית

עיקר הניסיון של דור האמנים הזה טמון בהקמת מדינת ישראל, בין כותבי הדור הזה נמנים: משה שמיר, חיים חפר , ש' יזהר, מרדכי טביב, דוד שחר, נתן שחם, אהרון מגד, חנוך ברטוב, שלמה ניצן, יהודית הנדל, יונת ואלכסנדר סנד, יגאל תמוז מוסינזון, בנימין. נעמי פרנקל, אהרון אמיר, אידה צורית, דוד שחם ועוד. במקביל לדור הזה, הייתה בישראל קבוצה קטנה יותר של אמנים, בראשות יונתן רטוש , הכנענים.

. מורשת תרבותית לא מוחשית

משוררי הדור הזה היו: אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, אמיר גלבוע, זרובבל גלעד, חיים גורי, פ' הלל, בנימין גלאי, יצחק שלו, אבא קובנר, יחיאל מר, עוזר רבין, טוביה ריבנר, אבנר תנין, שלמה. נתן יונתן ועוד.

מורשת תרבותית לא מוחשית

בהצגות הופיעו בעיקר ניסים אלוני, יגאל מוסינזון, משה שמיר, בנימין גלאי, נתן שחם, אהרון מגד ואחרים.

מורשת תרבותית לא מוחשית
גלי העלייה בראשית המדינה הולידו גם אמנים שתרמו רבות לספרות העברית כמו דן בן אמוץ ואפרים קישון , שהביאו מטען תרבותי מארץ הולדתם והתאימו אותו לחברה הישראלית.

מורשת תרבותית לא מוחשית
סופרי שנות השישים של המאה ה-20, שכונו בפי מבקרי הספרות דן מירון וגבריאל מוקד , כינו דור המדינה, כונו גם " הגל החדש " של אהרון מגד וגרשון שקד .

מורשת תרבותית לא מוחשית

בין כותבי הדור הזה בלטו: עמוס עוז, א.ב. יהושע, עמליה כהנא-כרמון, אהרון אפלפלד, יהושע קנז, שולמית הארבן, יצחק אורפז, קניוק, דן צלקה, פנחס שדה, רחל איתן, ישוע קורן, ישוע קורן. אהוד בן עזר, שולמית לפיד, סמי מיכאל, שמאי גולן, שמעון בלס, דן שביט ועוד.

 

בין המשוררים היו: יהודה עמיחי, משה דור, משה בן שאול, אריה סיון, אנדד אלדן, דוד אבידן, דן פגיס, נתן זך, דליה רביקוביץ', ישראל פנקס, אשר רייך, יונה וולך, מאיר ויזלטיר, יאיר הורוביץ, יאיר הורוביץ. , יחיאל חזק ,ישראל הר , איתמר יעוז-קאסט , יעקב בסר , ישראל אלירז ועוד .

מורשת תרבותית לא מוחשית

ספרות הגל החדש נוטה לעקוב אחר השינויים בספרות המערבית, תוך העדפה של סגנונות כתיבה אוונגרדיים בסיפורת. ישנה העדפה להתרכז בפרט על פני המצב האנושי והגיבור לובש דמות חדשה, דמות אנטי-גיבור. 

מורשת תרבותית לא מוחשית
במהלך שנות ה-70, בין כותבי הגל הזה היו הבולטים יעקב שבתאי, יצחק בן-נר, חיים באר, רות אלמוג, אלי עמיר, ישראל המאירי, יעקב בוחן, דוד שיץ, אריה סמו, אברהם הפנר, יצחק לאור, דוד גרוסמן ומאיר שלו.

מורשת תרבותית לא מוחשית

בין המשוררים: מאיה בז'רנו, יוסף שרון, רוני סומק, אמיר אור, אלון אלטרס ואחרים.

מורשת תרבותית לא מוחשית

בתיאטרון בלטו יהושע סובול, הלל מיטלפונקט, שמואל הספרי ואחרים. 

מורשת תרבותית לא מוחשית

יותם ראובני, חזי לסקאלי, אילן שוינפלד ועוד שירה דתית מודרנית חוה פנחס-כהן, מירון איזקסון, אדמיאל קוסמן ועוד. 

מורשת תרבותית לא מוחשית
סופרי הגל האחר, היא הכותרת שנתן פרופסור אברהם בלבן לסופרי המחצית השנייה של שנות השמונים של המאה ה-20 והתשעים של המאה העשרים בספרו " גל אחר ", שיצא לאור בשנת 1995. הגל השני. סופרים שייכים לזרם הפוסט-מודרניסטי וההבדלים בינם לבין סופרי הגל הקודמים תוארו בספרו של אורי ברנשטיין , " הספרות של הווה מתמיד ".

מורשת תרבותית לא מוחשית

בין הכותבים של קבוצה זו אורלי קסטל-בלום, אתגר קרת, דודו בוסי, משה אופיר, דרור בורשטיין, רן יגיל, דן בניה-סרי, סביון ליברכט, נאוה סמל, גבריאלה אביגור-רותם, יצחק בר-יוסף לוי, חנה. בת-שחר, יהודית קציר, יובל שמעוני, רונית מטלון, דורית אבוש, אלברט סוויסה, אילנה ברנשטיין, לאה איני, מירה מגן, גידי נבו, חגי ליניק, יעל הדיה רביניאן, אשכול נבו, סמי ברדוגו ואחרים. 

מורשת תרבותית לא מוחשית

סופרי יידיש

מורשת תרבותית לא מוחשית
מלבד סופרים עבריים, יש בישראל פרודוקטיביות יצירתית ניכרת בשפות אחרות, בעיקר ביידיש. כתיבת יידיש בישראל יכולה להיות מסומנת לפי דורות, בדומה לאלו שבספרות העברית. הראשון כלל סופרים כמו דוד פינסקי ושלום אש . הדור השני, בראשות אברהם סוצקבר, החל את דרכו במזרח אירופה אך המשיך בישראל. הדור השלישי התרכז ב"ישראל הצעירה ", קבוצה מודרניסטית של משוררים וסופרי פרוזה, רובם חברי קיבוץ, שיצירתם הושפעה מבתי הספר האוונגרדיים לכתיבה אנגלית וצרפתית. סופרי יידיש בישראל מאורגנים באגודת סופרים יידיש.

מורשת תרבותית לא מוחשית

סופרים ערבים

מורשת תרבותית לא מוחשית
את נוכחותה של ספרות בשפה הערבית בחברה הישראלית אפשר לייחס תחילה לאמיל חביבי , סופר ישראלי-פלסטיני ופוליטיקאי קומוניסטי. בשנת 1992 הוענק לו פרס ישראל לספרות ערבית . חביבי סייע בהקמת המפלגה הקומוניסטית הישראלית והקים את "אל-איתיחאד", עיתון קומוניסטי בשפה הערבית שיצא לאור בחיפה. 

מורשת תרבותית לא מוחשית

רשימת סופרים בשפה העברית

רשימת משוררים בשפה העברית

רשימת המחזאים בשפה העברית

 

סיפורי קודש וספרי קודש
 


הסיפורים הקדושים והמסורתיים הם חלק מ היהדות, בעוד שהפולקלור היהודי מתייחס לסיפורי העם והאגדות שהיו קיימים בתרבות היהודית הכללית. בתחילה, הפולקלור היה כמעט בלתי נבדל מההגדה, ה פירוש רב של כתבי הקודש. לאחר מכן היא התפתחה בתוך העם היהודי בכל המקומות ובכל זמן בתולדותיו.

מורשת תרבותית לא מוחשית
ההיסטוריה הבסיסית של התנ"ך (התנ"ך העברי) מכילה את הסיפורים היהודיים הקדומים והקדושים ביותר על הבריאה המקורית,  סיפור בריאת העולם בשבעה ימים; בריאת אדם וחוה; נס של אברהם ושרה שילדו בן בזקנתם; סיפור עלייתו המדהימה של יוסף לשלטון במצרים; נס ה' שחילק את גלי ים סוף כדי לאפשר לעברים להימלט מהעבדות במצרים, והמן שסיפק אלוקים במהלך חציית המדבר. בסיפורים אלו ובהרבה אחרים, אלוקים מדבר או מתערב ישירות כדי להציל או לעזור לאבותיהם והוא ביניהם. יש לו אפילו מקום לגור ולטייל איתם, ארון הברית. שנים עשר שבטי ישראל, כמו שאר האנושות, מתחקים את שושלתם לאדם וחוה.

מורשת תרבותית לא מוחשית

התלמוד הוא עמוד התווך של המסורת היהודית בעל פה, הוא הטקסט המרכזי של היהדות הרבנית והמקור העיקרי של המשפט הדתי היהודי (הלכה) והתיאולוגיה היהודית. עד להופעת המודרניות, כמעט בכל הקהילות היהודיות, התלמוד היה מרכז חיי התרבות היהודיים והיה יסוד " לכל המחשבה והשאיפות היהודיות ", שימש גם כ"מדריך לחיי היומיום " של היהודים.

מורשת תרבותית לא מוחשית

לתלמוד שני מרכיבים; המשנה , חיבור כתוב של התורה שבעל פה של היהדות הרבנית; והגמרא, ביאור על המשנה. 

מורשת תרבותית לא מוחשית

המשנה היא אוסף של דעות ודיונים משפטיים. האמירות במשנה הן בדרך כלל קצרות, ומתעדות דעות קצרות של רבנים המתלבטים בנושא; או רישום רק פסיקה לא מיוחסת, המייצגת השקפת קונצנזוס. הרבנים המתועדים במשנה ידועים בשם התנאים. מאחר שהיא מסדרת את חוקיה לפי נושאים במקום לפי הקשר מקראי, המשנה דנה בנושאים בודדים בצורה יסודית יותר מהמדרש, והיא כוללת מבחר רחב הרבה יותר של נושאים הלכתיים מאשר המדרש. 

מורשת תרבותית לא מוחשית

חלק ניכר מהגמרא מורכב מניתוח משפטי. נקודת המוצא לניתוח היא בדרך כלל אמירה משפטית המצויה במשנה. לאחר מכן האמירה מנותחת ומשווה להצהרות אחרות המשמשות בגישות שונות לפרשנות המקרא ביהדות הרבנית חילופים בין שניים בעלי מחלוקת, מכונים מקשן (שואל) וטרצן (משיב). תפקיד חשוב נוסף של הגמרא הוא לזהות את הבסיס המקראי הנכון להלכה נתונה המובאת במשנה ואת התהליך הלוגי המחבר האחד עם השני: פעילות זו נודעה כתלמוד הרבה לפני קיומו של ה"תלמוד" כטקסט.

מורשת תרבותית לא מוחשית

התלמוד כולו מורכב מ-63 מסכתות, ובדפוס רגיל הוא באורך של למעלה מ-6,200 עמודים. הוא כתוב בעברית משנית ובארמית בבל יהודית ומכיל את תורתם ודעותיהם של אלפי רבנים במגוון נושאים, לרבות הלכה , אתיקה יהודית, פילוסופיה, מנהגים, היסטוריה ועוד הרבה נושאים. התלמוד הוא הבסיס לכל חוקי ההלכה היהודית, והוא מצוטט רבות בספרות הרבנית.

מורשת תרבותית לא מוחשית

במקור, למדנות היהדות הייתה בעל פה. רבנים פירשו ודנו בתורה ודנו בתנ"ך ללא תועלת של חיבורים כתובים. מצב זה השתנה באופן קיצוני, בעיקר כתוצאה מחורבן הקהילה היהודית ובית המקדש השני בשנת 70 והשינוי הנובע מכך של הנורמות החברתיות והמשפטיות היהודיות. מאחר שהרבנים נדרשו להתמודד עם מציאות חדשה, נוצר שטף של שיח משפטי ולא ניתן היה לקיים את השיטה הישנה של למדנות בעל פה. בתקופה זו החלו להירשם בכתב השיח הרבני

מורשת תרבותית לא מוחשית

תהליך ה"גמרא" התנהל במה שהיו אז שני המרכזים המרכזיים של מדעי היהדות, הגליל ובבל. בהתאם, התפתחו שני גופי ניתוח, ונוצרו שתי חיבורי תלמוד. ההלקט הישן יותר נקרא תלמוד ירושלמי או תלמוד ירושלמי. הוא חובר במאה ה-4 בגליל. התלמוד הבבלי חובר בערך בשנת 500, אם כי הוא המשיך להיערך מאוחר יותר. 

מורשת תרבותית לא מוחשית
התלמוד הירושלמי , או תלמוד ארץ ישראל , היה אחד משני הליקוטים של תורות דת ופירושים יהודיים שהועברו בעל פה במשך מאות שנים לפני חיבורו על ידי חוקרים יהודים בארץ ישראל. זהו אוסף של תורת בתי הספר של טבריה, ספריס וקיסריה. 

מורשת תרבותית לא מוחשית

תלמוד זה הוא תקציר של ניתוח המשנה שפותחה במהלך קרוב ל-200 שנה על ידי האקדמיות בגליל. בשל מיקומן הקדישו חכמי אקדמיות אלו תשומת לב רבה לניתוח הלכות החקלאות של ארץ ישראל.

מורשת תרבותית לא מוחשית

סיפורי עם יהודיים

מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית

אגדות עם יהודיות מספרות בדרך כלל סיפורים עם יצורים על-טבעיים והתפשטו בין האנשים באמצעות סיפורים מסורתיים של הקדמונים. הסיפורים מאופיינים בנוכחותן של דמויות יוצאות דופן (גמדים, ענקים, פיות, וכו'), על ידי הפיכתם הפתאומית של בני אדם לבעלי חיים ולהיפך, או על ידי תופעות על טבעיות אחרות (סוסים מעופפים, שינה של מאה שנים ועוד). 

מורשת תרבותית לא מוחשית
יש מעט אגדות יהודיות ספציפיות מימי הביניים שיכולות להיחשב כסיפורי עם, כמו זו של האפיפיור היהודי (אנדריאס) והגולם, או זו הנוגעת לקיר קפלת רש"י שנסוגה ממנה כדי להציל חיי עני. אישה שהייתה בסכנת דריסה על ידי עגלה שעוברת בדרך הצרה. רבות מהאגדות הללו נאספו על ידי אברהם טנדלאו בספרו Sagen und Legenden der Jüdischen Vorzeit (סיפורים ואגדות של היהודים של פעם).

מורשת תרבותית לא מוחשית

לקראת סוף ה-19 המאה, סיפורי עם רבים שנאספו על ידי יהודים או פורסמו כתבי יד מעברית מאת ישראל לוי בכתב העת למדעי היהדות, בכתב העת למסורות פופולריות ובמלוזין ; מאת משה גאסטר בפולקלור ובדיווחים של מכללת מונטיפיורי ומ' גרונוולד ב- Mitteilungen der Gesellschaft für Jüdische Volkskunde ; מאת ל' ווינר באותו כתב עת ומפי פרידריך סלומון קראוס באורקל.

מורשת תרבותית לא מוחשית

בסך הכל התגלו בין יהודי התקופה כשישים עד שבעים סיפורי עם, הראשון מבין הסיפורים שאסף ל. ווינר הוא הסיפור הידוע על " האיש בתיק ", שמצליח להימלט בכך שהוא מספר לעוברים ושבים שנידון בניגוד לרצונו להתחתן עם נסיכה.

מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית

ליקוטים של הגדות ופולקלור  

מורשת תרבותית לא מוחשית

  • מורשת תרבותית לא מוחשית

  • אגדות היהודים , מאת הרב לואי גינזברג , היא סינתזה מקורית של כמות גדולה של הגדות, המשנה, גם תלמוד וגם מדרש.  

  • עין יעקב הוא חיבור של החומר ההגדתי של התלמוד הבבלי עם פירושים.

  • ה ספר ההגדה הוא חיבור אגדות קלאסי של המשנה , שני התלמודים והמדרש. הוא נערך על ידי חיים נחמן ו יהושע חנה רבניצקי .הם פעלו לתת אוסף מובנה ומייצג של הגדות; הם הקדישו שלוש שנים לחיבור עבודתם. ספר האגדה יצא לאור לראשונה בנובמבר 1908 באודסה שברוסיה ולאחר מכן הודפס פעמים רבות בישראל. הוא תורגם לאנגלית ב -1992 על ידי וויליאם ג'י בראודה בתור ספר האגדות.

  • מימקור ישראל , מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי . הוא התעניין בלקבץ את הפולקלור והאגדות של העם היהודי מימי קדם ועד שחר העת החדשה. האוסף שלו כולל מספר רב של הגדות, אם כי הוא הגביל אותן למה שנחשב בעיניו לפולקלור.

  • מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית

מורשת תרבותית לא מוחשית