אמנויות הבמה נעות בין מוזיקה ווקאלית ואינסטרומנטלית מסורתית, ריקודי עם ותיאטרון ועד פנטומימה, שירים ועוד, כולל טקסים, אירועים חגיגיים או מסורות בעל פה. האירועים בהם מבוצעת מוזיקה מגוונים: חגיגות, חתונות וכל מיני סוגי בידור כמו גם אירועי חברה רבים אחרים. בתחום אומנויות הבמה, נכללים כלי נגינה, מסכות, תלבושות וקישוטי גוף אחרים המשמשים בריקוד, וכן תפאורה ואביזרים של תיאטרון. אמנויות הבמה מוצגות לעתים קרובות במקומות ספציפיים; כאשר חללים אלה קשורים קשר הדוק להופעה, הן נחשבות למרחבים תרבותיים.

 

צורות רבות של אמנויות הבמה נמצאות תחת איום כיום. ככל שפרקטיקות תרבותיות הופכות לסטנדרטיות, פרקטיקות מסורתיות רבות ננטשות. מוזיקה, מחול ותיאטרון הם לעתים קרובות מאפיינים מרכזיים של קידום תרבותי. אף על פי שתיירות יכולה לתרום להחייאת, היא יכולה גם להיות בעלת השפעה מעוותת, ולעתים קרובות צורות אמנות מסורתיות הופכות לסחורות בשם הבידור, תוך אובדן של צורות חשובות של ביטוי קהילתי.   מסורות מוזיקה רבות הותאמו לצורות תיווי מערביות, כך שניתן להקליט אותן או למטרות חינוך, אך תהליך זה עלול להיות הרסני. אמצעי הגנה לאמנויות הבמה המסורתיות צריכים להתמקד בעיקר בהעברת ידע וטכניקות, בנגינה ובבניית כלים ובחיזוק הקשר בין המאסטר לחניך. יש לחזק את הדקויות של שיר, את תנועות הריקוד ואת הפרשנויות התיאטרליות.

 

ניתן גם לחקור, להקליט, לתעד, ניתן גם לחקור, להקליט, לתעד, לקטלג ולארכב הופעות. תהליך הדיגיטציה מאפשר זיהוי ורישום מלאי של מסמכים כראוי.   מדיה ומוסדות תרבותיים יכולים גם למלא תפקיד מכריע בהבטחת קיומן של צורות מסורתיות של אמנויות הבמה על ידי פיתוח קהל והעלאת המודעות בקרב הציבור הרחב. שימור אמנויות הבמה עשוי לכלול גם שיפורים בהכשרה ובתשתיות כדי להכין כראוי את הצוות והמוסדות לשימור מלוא מגוון אמנויות הבמה.