מוזיקה יהודית תימנית | מרכז המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של ישראל

מוזיקה יהודית תימנית

מתחילת גלות בבל בשנת 586 לפנה"ס והקמת התפוצה היהודית בדרום חצי האי ערב לאחר מכן, צצה מסורת מוזיקלית פולקלורית תימנית ייחודית תחת אילוצים חברתיים-דתיים חמורים (1) . בהתאם לגזירה - צו רבני של אבל קהילתי על בית המקדש - האוכלוסייה אסרה מרצונה את פריסת כלי נגינה קונבנציונליים (2) . הגבלה דתית פנימית זו חוזקה עוד יותר על ידי מסגרות משפטיות חיצוניות תחת ממשל אסלאמי מקומי, שהטילו תקנות מגבילות למעמד של ד'ימי (לא-מוסלמים מוגנים) על הקהילה, האוסרות במפורש על הופעות מוזיקליות פומביות והפקת רעש מוגזמת (3) .

כדי לעקוף את האיסורים המוסדיים והליטורגיים הללו, יהודי תימן חידשו פרקטיקות קוליות אלטרנטיביות על ידי שימוש בגוף האדם ובחפצים ביתיים שימושיים ככלי נגינה אקוסטיים עיקריים (4) . הקהילה פיתחה מתודולוגיית ביצוע סומטית מתוחכמת המאופיינת במחיאות כפיים פולירמית מורכבות, כלי הקשה מסונכרנים על החזה ורקיעות מדודות על הרגליים (2,4) . עיבוד זה שימר ביעילות את מורשתם התרבותית והליטורגית באמצעות מדיום קולי וגשמי לחלוטין. לכלי הקשה, הם אימצו את התנאקה (פח שמן מתכת ריק או פח נפט) ומגשי נחושת (סאן), איזנו אותם על ברכיהם או הכו בהם בטבעות ובמטבעות כדי ליצור מקצבים מתכתיים והיפנוטיים שליוו את ריקודייהם.

בליבתה הספרותית והמוזיקולוגית של מסורת עממית זו נמצא הדיוואן, אוסף קדוש וקהילתי של שירה פאראליטורגית. אף על פי ששורשיו הסגנוניים נעוצים בתור הזהב העברי-ספרדי של ימי הביניים, הביטוי האקספרסיבי התימני עבר טרנספורמציה עמוקה במהלך המאה השבע-עשרה בהשפעת המשורר-רב שלום שבזי (1) .

שבזי חיבר מאות שירים תוך שימוש במסגרת לשונית היברידית חדשנית ששילבה עברית, ארמית וערבית-יהודית. באופן מכריע, טקסטים אלה תוכננו במיוחד לביצוע קולי ולא לקריאה דוממת של כתבי הקודש (8) . הרפרטואר הפואטי שלו התייחס למגוון נושאי רחב, החל מהרהורים פילוסופיים קפדניים על שיבת ציון האסכטולוגית, ועד לנרטיבים עממיים אלגוריים נגישים. כתוצאה מכך, יצירתו של שבזי נותרה המסגרת המבנית והיסודית למסורת השירה התימנית העכשווית.

התרבות התימנית האקספרסיבית, הפועלת בתוך מבנים סוציו-דתיים נוקשים, התפצלה לשני מסלולים נפרדים ומגדריים, שלכל אחד מהם פרופיל אסתטי ולשוני ייחודי (2) .

הרפרטואר הגברי: תחום זה בוצע אך ורק בעברית ובארמית, שפות שנרכשו אך ורק באמצעות הכשרה פורמלית באוריינות דתית בתוך הקהילה (חדר). ביצוע קולי גברי התרחש במסגרת מפגשים קהילתיים ופראליטורגיים בעלי מבנה הדוק, והתקדם מבחינה מבנית מהנשיד - מבוא קולי רציני, לא מדיטטיבי ומדיטטיבי - לשירה, יצירה דינמית ומדיטטיבית המלווה בריקוד קצבי וכלי הקשה (1) . אלמנטים תמטיים בתחום זה נותרו תיאולוגיים ביותר, תוך הדגשת אהבה אלוהית, גלות היסטורית וגאולה לאומית.

הרפרטואר הנשי: לעומת זאת, המסורת הנשית הורכבה כולה בשפה התימנית-ערבית ונשמרה אך ורק באמצעות העברה בעל פה עקב הדרה שיטתית של נשים מאוריינות טקסטואלית פורמלית (2). מבחינה מוזיקלית, ז'אנר זה היה חילוני, רגשי מאוד ונזיל מבחינה מבנית. נשים השתמשו בשירה ככלי לביטוי תלונות אישיות וחברתיות, תוך פירוט הקשיים של עבודת בית, נישואים בכפייה, לידה ואבל משפחתי (3) . ביצוע נשי שלט בחגיגות ביתיות ובמחזור החיים, ויצר ציר זמן טקסים מורכבים, בני מספר ימים, כגון החינה והזאפה (תהלוכת כלה).

למוזיקה של יהודי תימן הייתה השפעה מיוחדת על התפתחות המוזיקה הישראלית משום שהיא נתפסה על ידי העולים החדשים הראשונים כקשר לשורשיהם המקראיים. המוזיקה של העברים הקדמונים, כתב המוזיקולוג א.ז. אידלסון, "נשמרה בזיכרון ובפרקטיקה במרכזים יהודיים שונים. קהילה יהודית תימנית חיה בישראל כבר לפני שנת 1900, והחלוצים האירופיים שהגיעו בשנות ה-20 התאהבו בסגנון התימני".

אהרן עמרם היה הראשון שהקליט מוזיקה תימנית באמצעות כלים מחוץ למסורת. בין הכלים בהם ליווה את שירתו התימנית המסורתית היו גיטרה, כינור, קאנון, חצוצרה, טרומבון וכלי הקשה. מוזיקה תימנית הגיעה לקהל עולמי בשנות ה-80 כתוצאה ממאמציה של הזמרת הישראלית עפרה חזה, שאלבומה "שירי תימן" הפך ללהיט בינלאומי בקרב חובבי מוזיקת עולם.

ההגירה ההמונית של כ-49,000 יהודי תימן למדינת ישראל שהוקמה במהלך מבצע "מרבד הקסמים" (1949–1950) שינתה מחדש באופן קיצוני את הנוף התרבותי של האזור (7) . מוזיקולוגים ומלחינים ציונים אירופאים מוקדמים רומנטיזצו את הפולקלור התימני, וסיווגו אותו אידיאולוגית כקפסולת זמן היסטורית טהורה ששמרה על השרידים האקוסטיים "הטהורים והבלתי מושחתים" של העת העתיקה המקראית.

בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, הזמרת התימנית ברכה צפירה חקרה והקליטה שירים תימניים רבים, וגם שרה יצירות מקוריות בסגנון תימני. דוגמה לכך היא השיר "שתו האדרים", עם מילים מאת אלכסנדר פן ולחן מאת נחום נרדי. ברכה צפירה שינתה לצמיתות את הקאנון המוזיקלי הישראלי על ידי איסוף מנגינות תימניות מקומיות וסינתזתן עם עיבודים תזמורתיים קלאסיים מערביים. במקביל, הכוריאוגרפית רינה ניקובה פירקה תנועות חתונה תימניות מסורתיות כדי למסד את "הצעד התימני", שהפך לעמוד השדרה הכוריאוגרפי המובהק של ריקודי העם הלאומיים הישראליים (4) .

בשנת 1984, הזמרת הבינלאומית עפרה חזה גישרה על הפער בין אתנומוזיקולוגיה היסטורית לתקשורת פופולרית עולמית. אלבומה פורץ הדרך "שירים תימניים" חילץ את הקישוטים הקוליים המיקרוטונליים של הדיוואן ושילב אותם על גבי רצף תופים דיגיטלי. ההצלחה הבינלאומית של הסינגל שלה "אם נינאלו" שילבה בהצלחה פולקלור תימני היסטורי בתרבות המוזיקה המערבית ובמצעדים העולמיים המרכזיים (5) . עפרה חזה גדלה במשפחה תימנית מסורתית שחיה בשכונת התקווה בתל אביב. היא הפכה לשגרירה תרבותית של קהילתה, הן בישראל והן בעולם.

שושנה דמרי זכתה להערצה כ"מלכת המוזיקה העברית"; קולה המלכותי והופעתה התיאטרלית הגדירו את צליל המוזיקה העממית הישראלית המוקדמת ולהקות פולקלור חלוציות: המרכז לחקר המוזיקה היהודית ; הדיסקוגרפיה ההיסטורית שלה בספרייה הלאומית . שושנה דמרי נולדה בשם שודיה דמרי בערב פסח 1923 בבשאר, תימן. בשנת 1945 הצטרפה דמרי ל"לי לה לו", תיאטרון רביו שהוקם על ידי האמרגן משה וולין. הלהקה ביצעה בידור וסאטירה ברמה נמוכה כמשקל נגד לתיאטרון השקט של התקופה. שושנה דמרי התפרסמה בקולה הצרוד ובהגייה התימנית. היא ביצעה כמה מהשירים, "בת שבע" ו"היו זמנים" (למילותיו של חיים חפר).

ערב עלייתה של מדינת ישראל, עם משה וילנסקי, היא ערכה סיבוב הופעות במחנות המעצר בקפריסין, שם שרה את השיר "הבית" וגם שיר ידוע ביידיש, "צימוקים ושקדים" ("ראז'ינקעס מיט מנדלן"). תקליטה הראשון יצא בשנת 1948, ושירה, "כלניות", מאת משה וילנסקי, מתוארך לתקופה זו. לאחר עצמאות ישראל ובמהלך תחילת שנות ה-70, דמרי הופיעה בארצות הברית, צרפת, אנגליה, דרום אפריקה, ברזיל, קובה, מקסיקו, ארגנטינה, ונצואלה, קולומביה, קנדה, סקנדינביה ויפן.

בשנת 1988 זכתה שושנה דמרי בפרס ישראל לזמר עברי. בשנת 1995 קיבלה פרס מטעם אקו"ם על מפעל חיים.

בשנת 1998, כחלק מחגיגות ה-60 למדינת ישראל, נבחר דמרי ל"זמר ה-60", בהצבעה שערכו ערוץ 1 ורשת ג'.

המוזיקה התימנית הגיעה לקהל עולמי בשנות ה-80 כתוצאה ממאמציה של הזמרת הישראלית עפרה חזה, שאלבומה "שירים תימניים" הפך ללהיט בינלאומי בקרב חובבי מוזיקת עולם. עפרה חזה הייתה זמרת, כותבת שירים ושחקנית ישראלית. היא שילבה תפילות (דיוואן) מסורתיות יהודיות-תימניות עם מוזיקה וסגנונות עכשוויים: האתר הרשמי של עפרה חזה ; דף הזיכרון של עפרה חזה בפייסבוק .

עפרה חזה נולדה בשנת 1957 בשכונת התקווה הענייה בתל אביב כצעירה מבין תשעה ילדים במשפחה יהודית תימנית מסורתית. בגיל 12 התגלתה על ידי המנהל בצלאל אלוני, והחלה להופיע בסדנת תיאטרון התקווה המקומית, ופתחה קריירה פנימית מהירה. בתחילת שנות ה-80 היא הפכה לכוכבת הנשים המובילה בישראל, זכתה בפרס "זמרת השנה" ארבע פעמים ברציפות וסיימה במקום השני באירוויזיון 1983 עם ההמנון המרגש שלה "חי".

בשנת 1984, היא לקחה סיכון אסתטי יוצא דופן והקליטה אלבום אישי עמוק הכולל שירה ליטורגית מסורתית עברית וערבית שלימדה אותה אמה. עפרה חזה גישרה על הפער בין אתנומוזיקולוגיה היסטורית לתקשורת פופולרית עולמית. אלבומה פורץ הדרך "שירים תימניים" חילץ את העיטורים הקוליים המיקרוטונליים של הדיוואן ושילב אותם על גבי רצף תופים דיגיטלי. ההצלחה הבינלאומית של הסינגל שלה "אם נינעלו" שילבה בהצלחה פולקלור תימני היסטורי בתרבות המוזיקה המערבית ובמצעדי הזמר המרכזיים העולמיים. עפרה חזה הפכה לשגרירה תרבותית של קהילתה, הן בישראל והן בעולם.

השיר "Im Nin'alu" מהאלבום הפך לסנסציה עולמית בלתי צפויה בשנת 1988, כשהוא בראש מצעדי ההשמעה ברחבי אירופה וביסס את מעמדה כחלוצה בז'אנר מוזיקת העולם. היא זכתה לשבחים רבים על מאמציה ההומניטריים, הופיעה בטקס פרס נובל לשלום בשנת 1994 באוסלו והעניקה את קולה לדמותה של יוכבד בסרט האנימציה של סטיבן ספילברג משנת 1998 "נסיך מצרים", שם שרה את שיר הפתיחה של הסרט "Deliver Us" ביותר מתריסר שפות. היא נפטרה בפברואר 2000 בגיל 42 מסיבוכים בריאותיים. אירוע זה זעזע את הציבור הישראלי ועורר אבל לאומי נרחב. היא נותרה סמל לאחדות פנימית בישראל וחלוצה בז'אנר "מוזיקת העולם", ופתחה דלתות לאמני קרוסאובר מזרח תיכוניים ומזרחיים לאחר מכן.

מומחים לפולקלור תימני

צדוק צוביירי ויוסף עוזיירי: אנשי שימור מכריעים מהמאה ה-20 שסייעו לתעד את השכבות שבעל פה והריתמיות המוקדמות של הקהילה התימנית. ניתן להזרים את הקלטות השטח המכוננות שלהם דרך אלבום יהודי תימן בספוטיפיי או לרכוש את הקטלוג ישירות מ- Smithsonian Folkways Recordings .

שרה לוי-תנאי: נולדה להורים תימנים בירושלים, היא הייתה מלחינה, פזמונאית וכוריאוגרפית חלוצה. בשנת 1949 ייסדה את תיאטרון המחול ענבל , מוסד יסודי שהפך את מסורות השירה, טקסי החתונה וצעדי השדה התימניים לפולקלור ישראלי מודרני תיאטרלי.

מושיקו הלוי ולהקתו "הפעמונים" מייצגים פרק יסודי בהפקה ובשימור הפולקלור התרבותי הישראלי. מושיקו, שנולד כמשה יצחק הלוי בשנת 1932 להורים תימנים בתל אביב, גדל ליד שכונת כרם התימני ההיסטורית. הוא למד תחילה בלט קלאסי אצל מיה ארבטובה, ובשנת 1954 הצטרף לתיאטרון המחול ענבל. בשנת 1962, לאחר סיבוב הופעות עולמי, בחר מושיקו לצאת לדרך אסתטית משלו. לצד הרקדנית יונה לוי והמוזיקאי המסורתי יצחק אליעזרוב, הוא ייסד את "הפעמונים", הרכב טכני המוקדש כולו לפולקלור, שירה ומחול תרבותיים ישראליים. כמנהל האמנותי וכוריאוגרף ראשי, מושיקו התמקד במרץ בהפיכת טקסים קהילתיים גולמיים ואמיתיים לאמנות במה דינמית ומלאת אופי.

כלי הליווי והעיבודים הקוליים של הלהקה כללו אמנים מסורתיים מוערכים, ביניהם מורה הליטורגיה התימני האייקוני אהרן עמרם. להקת הפעמונים זכתה להצלחה אדירה הן בישראל והן ברחבי אירופה, וסללה את הדרך לפולקלור של מיעוטים אתניים לזכות ביוקרה רבה. מעבר לעבודתו עם להקת הלהקה שלו, מושיקו הפך לרב-כישרונות ייחודית. הוא נשכר כדי להדריך ולבנות רפרטוארים של הופעות עבור להקות מחול אזוריות ערביות, דרוזיות וצ'רקסיות בישראל. בניגוד לכוריאוגרפים רבים שרק מתאימים את עצמם לקטעים קיימים, מושיקו כתב בפועל את המוזיקה, ניגן בכלי הנגינה ושר את השירה עבור רבים מיצירות ריקודי העם שלו. במהלך חייו, הוא יצר יותר מ-180 ריקודי עם ישראליים מקוריים (כולל סגנונות דבקה המפורסמים). מושיקו הלוי קיבל את פרס מפעל חיים לריקודי עם ישראליים בשנת 2019 על עבודתו ככוריאוגרף, מלחין, כותב מוזיקלי ומומחה לפולקלור. מושיקו קיבל את פרס מפעל חיים מאיגוד האמנים הישראלים (EMI) בשנת 2024. https://emi.org.il

להקת הפולקלור היהודית התימנית הייתה קבוצת מופעים ייעודית שהתמקדה במיוחד בשחזורים תיאטרליים של חתונות תימניות מסורתיות, טקסי חינה ופולקלור אותנטי: פורטל הפולקלור הישראלי .

גילה בשארי הייתה זמרת וחוקרת אתנוגרפית מובילה שהתמקדה בדיוואן המסורתי ובסגנונות השירה הייחודיים של הפולקלור של נשות תימן: עבודת השימור שלה במכון יד יצחק בן צבי.

אידלסון, א.ז (1925). Gesaenge der jemenischen Juden [שירי יהודי תימן] (Hebraeisch-orientalischer Melodienschatz, כרך א'). בנימין הרץ. https://jewish-music.huji.ac.il/en/content/hebraeisch-orientalischer-melodienschatz-01e-gesaenge-der-jemenischen-juden-songs-yemenite
הרמן, מ. (1996). המוזיקה החילונית של יהודי תימן כביטוי להפרדה תרבותית בין המינים. כתב העת של האגודה האנתרופולוגית של אוקספורד (JASO), 27(2), 113–135. https://ora.ox.ac.uk/objects/uuid:a00438a1-985d-4053-93ab-091269a50dc6
הספרייה הלאומית של ישראל. (nd). יהדות תימן: יהודים בארצות האסלאם. https://www.nli.org.il/en/discover/judaism/jewish-communities/jews-in-islamic-countries/yemenite-jews
ארקין, ל. (2021). ההשפעה התימנית על המחול והמוזיקה הישראלית. קהילת בית עמי. https://bethamisr.org/2021/07/the-yemenite-influence-on-israeli-dance-and-music
ליתמן, י. (2024). על מסורת הסיפורים המוזיקלית של יהודי תימן. Literary Hub. https://lithub.com/on-the-yemeni-jewish-tradition-of-musical-storytelling
הספרייה הלאומית של ישראל. (2023). שירי לידה של נשים יהודיות מתימן. בלוג הספרייה הלאומית. https://blog.nli.org.il/en/yemen_childbirth_songs
שילוח, א. (2003). המסורת המוזיקלית של קהילות יהודיות: מחקר אתנומוזיקולוגי . הוצאת אוניברסיטת וויין סטייט.
סרוסי, א. (2011). אלוהים אשלה: שירה ומוזיקה של יהודי תימן. מרכז המחקר למוזיקה יהודית של האוניברסיטה העברית. https://jewish-music.huji.ac.il/en/content/elohim-eshala

קישורים של אמנים

אהרן עמרם, זמר, פזמונאי, מלחין ומבצע מרכזי של מוזיקה יהודית תימנית מסורתית יליד תימן . נולד בצנעא בשנת 1939. מרכז המחקר למוזיקה יהודית באוניברסיטה העברית
שלומית לוי זמרת ישראלית-תימנית שמוזיקה שלה נשענת על מנגינות שירשה מאבותיה היהודים תימנים. היא גם מרצה ומציגה הרצאות על התרבות היהודית התימנית. אתר רשמי.
הצמד שלומית ורבי סול משלב מוזיקה תימנית ויהודית מסורתית עם מוזיקת עולם, רוק, פולק ואלמנטים אלקטרוניים. אתר רשמי
עפרה חזה: זמרת ישראלית משפיעה ממוצא יהודי תימני. אלבומה "שירים תימניים" הביא מנגינות תימניות מסורתיות לקהל בינלאומי. אתר מחווה רשמי
ברכה צפירה: זמרת חלוצה ואספנית מוזיקה יהודית תימנית. הרפרטואר שלה כלל פיוטים יהודיים תימניים ומנגינות מסורתיות. המכון האירופי למוזיקה יהודית
לירון עמרם: זמר ומוזיקאי שיצירתו מושפעת רבות מהמוזיקה התימנית שירש מאביו, אהרן עמרם. אתר רשמי
שלום קיסר, זמר יהודי תימני תיעד מבצע את "אם נינעלו" כשהוא מלווה את עצמו על תוף. מרכז המחקר למוזיקה יהודית באוניברסיטה העברית
יוסף עוזיירי, מבצע המיוצג בהקלטת הסמית'סוניאן פולקווייס "יהודי תימן", אוסף של מוזיקה דתית, חילונית ודתית יהודית תימנית. סמית'סוניאן פולקווייס
זמר יהודי תימני מסורתי, צדוק זוביירי, מופיע בהקלטות ארכיון של מסורת הדיוואן היהודית התימנית המרכזית. מרכז המחקר למוזיקה יהודית באוניברסיטה העברית
יחיאל עדאקי, זמר יהודי תימני שפעל לשמר את הזמר התימני בארץ ישראל ובישראל. מרכז המחקר למוזיקה יהודית באוניברסיטה העברית.
אנסמבל יאמה הוא אנסמבל ישראלי המתמחה במוזיקה מזרח תיכונית, עברית ויהודית. פרויקט תימן שלו מתמקד במיוחד במסורת המוזיקלית של יהודי תימן, כולל שירי נשים יהודיות תימניות. אתר רשמי
מורן אל יאמאניה זמרת מתמחה בשירה תימנית אותנטית וברפרטואר תימני מסורתי. היא מופיעה עם אנסמבל יאמה. ביוגרפיה של אנסמבל יאמה
יהודה כהן, מבצע המופיע בין הזמרים בהקלטות ארכיוניות של מסורת הדיוואן היהודית התימנית. מרכז המחקר למוזיקה יהודית באוניברסיטה העברית.
מנחם ערוסי, אמן יהודי תימני, הכלול בהקלטות ארכיוניות המתעדות מוזיקה יהודית תימנית מסורתית. מרכז המחקר למוזיקה יהודית באוניברסיטה העברית.
יחיאל צברי, אמן מסורתי הכלול באוסף הארכיוני עם שירים שהם מגיבים: הדיוואן של יהודי מרכז תימן. מרכז המחקר למוזיקה יהודית של האוניברסיטה העברית